חלק 4 - השפעתם של החיידקים (והנגיפים) על ההתנהגותנו וחשקנו למזון

השפעתם של החיידקים על ההתנהגות שלנו הוא לדעתי אחד התחומים המעניינים ביותר בביולוגיה, אם כי יש לציין שהוא עוד בחיתוליו הראשונים, ובינתיים, אנחנו יודעים מעט מאוד, אבל בעתיד (הלא רחוק) עוד נגלה הרבה דברים מדהימים, ולכן הכתבה אומנם תיהיה קצרה, אבל היא כנראה תתעדכן הכי הרבה פעמים לאורך השנים.

לשם התחלה, אציג בפניכם שאלה – האם אי פעם תהיתם מדוע אתם מתעטשים?
מדוע כאשר יש לכם צינון אתם עדיין קמים והולכים לעבודה, ואילו אם חס וחלילה תחלו במלריה אתם תישארו מרותקים למיטה? ומדוע כלבים שנדבקים בכלבת משתגעים ומנסים לנשוך כל אחד?

סביר להניח שתענו משהו בסגנון של: ''אלה תסמיני מחלה שונים, ולכל מחלה יש את החומרה ואת ההשפעה על היומיום שלה. כנראה הגוף ומערכת החיסון מגיבים ככה לנגיף''.

אבל התשובה האמיתית היא שהנגיף משתלט לנו על הגוף.

למה?

כי כל הנגיפים חיים ביצורים חיים (מחוץ לגוף חי כלשהו הם נחשבים לדומם),  ומטרתם היא כמטרת כל המינים בכדוה''א – לשרוד (קרי, לא להיכחד). אחת הדרכים להישרדות היא להתרבות כמה שיותר וכך להקטין את הסיכוי להיכחדות. וזה בדיוק מה שעושים הנגיפים - על מנת לשרוד ולהתרבות, הם רוצים צריכים להימצא בכמה שיותר יצורים חיים.

ואיך הם עושים את זה? הם משתלטים על הפונדקאי שלהם וגורמים לו להתנהג בצורה ש''תרבה'' אותם.

למשל, הנגיפים שגורמים לצינון עוברים דרך ההתעטשויות של הפונדקאי שלהם (אנחנו), ולכן הם אומנם גורמים לנו להתעטש הרבה, אבל מצד שני הם גם לא מחלישים אותנו בצורה כזו שלא נוכל לצאת לעבוד (או ללמוד) – וזה בשביל שהפונדקאי יתעטש על כמה שיותר אנשים (ולא ישאר לבד בבית) וכך יעזור לנגיף לעבור לפונדקאים רבים אחרים = לשרוד ולהתרבות (כמה שיותר).

עיטוש אינו רק תסמין של מחלה, אלא תסמין של השלטות נגיף (מקור תמונה)

לעומת זאת, אם חס וחלילה חליתם או תחלו במלריה, אתם תישארו מרותקים למיטה. למה? כי הטפיל שגורם למלריה עובר דרך יתושים. כלומר, המטרה שלו היא שיעקצו את הפונדקאי שלו כמה שיותר, כי כך הוא יוכל להמשיך לעבור ולהתפשט מפונדקאי לפונדקאי בעזרת היתושים (להתרבות). ולכן הוא משתלט על הגוף וגורם לו להיות כל כך חלש שלא מותיר לו ברירה אלא להישאר במקום ולהוות מטרה קלה ונייחת לאותם יתושים.

חליתם במלריה? תישארו מרותקים למיטה (מקור תמונה).

גם נגיף הכלבת פועל באותו אופן – בגלל שהוא עובר באמצעות הרוק, הוא גורם לפונדקאי שלו להשתגע, להזיל מלא ריר (רוק), ולנסות לנשוך פונדקאים פוטנציאליים אחרים.

חיידק. יצור חי המורכב מתא (מקור תמונה).

אז לאור כל המידע הזה אנו יכולים להבין שהנגיפים לפעמים חכמים מאיתנו, ויכולים ממש לשלוט עלינו. אך מסתבר שלא רק אותם נגיפים מחוללי מחלה שולטים בנו, אלא גם חיידקי המעיים שלנו.

אם כי בעוד שהנגיפים רוצים להתרבות מפונדקאי לפונדקאי, חיידקי המעיים שלנו (הטובים והרעים) רוצים להתרבות במעיים – כלומר, לתפוס כמה שיותר שטח (כי שטח המעיים מוגבל בסופו של דבר). כך נוצרת תחרותיות בין כל סוגי החיידקים, ובעיקר בין הפרוביוטיים לפתוגניים, על השטח החשוב הזה.

נגיף. זקוק לתא חי על מנת לחיות (מקור תמונה).

דבר נוסף, בעוד שהנגיפים זקוקים רק לתא חי כלשהו על מנת לשרוד ולהתרבות, חיידקי המעיים שלנו זקוקים, כזכור, להגנה, חום ומזון (אנרגיה), שכן בשונה מנגיף, החיידק הוא אורגניזם שלם המורכב בעצמו מתא (או תאים) ומכיל בתוכו את כל המנגנונים להתרבות והזנה. אם כי אני מזכיר שעל ''פוטנציאל ההתרבות'' משפיע רק פקטור המזון, כיוון שהגנה וחום כולם מקבלים באופן שווה, והם לא הגורמים שיכרעו מי מהחיידקים ישגשג ויתרבה יותר.

זוכרים גם שהרכב פלורת המעי שלנו תלוי בסוג המזון, ושחיידקים פרוביוטיים מתרבים כשאנו אוכלים רבי סוכר מסוימים ומזונות מותססים, לעומת חיידקים פתוגניים שמתרבים כאשר אנו אוכלים הרבה סוכר פשוט? (כלומר, המזון הוא זה שמכריע את התחרות בין החיידקים. אם למשל, נאכל הרבה סוכר, הפתגוניים ישגשגו יותר, יתרבו יותר, ויתפסו יותר שטח במעי והפוך).

אז החיידקים, כתוצאה מהעובדה שהם יכולים להפריש מוליכים עצביים וחלבונים דמויי הורמונים שיעברו הישר למוח, מפרישים אותם גם על מנת לדרוש את המזון עליו הם משגשגים מהמוח.

למשל, חיידקים מסוימים יכולים לדרוש שומן (כן, יש גם חיידקים שמשגשגים על שומן), אחרים ידרשו סוכר פשוט, ואחרים ידרשו רבי סוכר.

הכוונה ב''לדרוש מהמוח'', היא שהם מפרישים חלבונים דמויי הורמוני רעב או מוליכים עצביים מאוד ספציפיים שמעודדים אותנו לצרוך את המזון הספציפי שהם צריכים.

לכן, כאשר אוכלוסיית חיידקי המעי שלנו בריאה ומאוזנת, אנו נחוש ''איזון'' בין חשק למזון מסוים אחד לחשק למזון מסוים אחר. לעומת זאת, כאשר המעיים של האדם רוויות בחיידקים פתגוניים, הזיקה לסוכר תיהיה גבוהה יותר, כיוון שיותר חיידקים יפרישו יותר חומרים שיגרמו למוח שלנו לרצות סוכר - מה שיגרום לאותו אדם לקשיים גדולים יותר כאשר ינסה לצמצם בסוכרים.

וזו עוד סיבה למדוע צריך לצמצם בצריכת הסוכר במהירות המרבית.