חלק 5 - הבעייתיות עם אנטיביוטיקה ועודף היגיינה

אמת. כולנו למדנו מגיל קטן שחיידקים זה רע: צריך לשטוף ידיים לפני ואחרי האוכל, אסור לשתות או לאכול מכלים שאדם חולה השתמש בהם, צריך לשים יד כשמתעטשים, ושאם הרופא ממליץ על אנטיביוטיקה, אז כנראה צריך לקחת אותה. 

אבל עד כמה הגישה הזו נכונה? אם קראתם את כל סדרת הכתבות, אתם כנראה מבינים שלחיידקים יש גם צד חיובי גדול, אבל העובדה הזו בלבד לא מצדיקה שינוי התנהגותי מסוים ביחסינו לחיידקים, ואנחנו עדיין נמשיך להאמין במה שלמדנו בגיל צעיר.

הרשומה הבאה הולכת להסביר בצורה תמציתית - היכן עובר הגבול במלחמה עם החיידקים?

נתחיל בסוגיית האנטיביוטיקה:

כאשר חולים, אנחנו הולכים לרופא. אם הרופא חושש שהמחלה היא זיהומית\חיידקית\ויראלית, סביר להניח שהוא ייתן אנטיביוטיקה. וכשהרופא נותן אנטיביוטיקה - אז צריך לקחת אותה. הרי חיידקים זה רע, והם יהרגו אותנו בייסורים אם לא נהרוג אותם קודם. 
לכאורה, הגישה מוצדקת. אבל...

אנטיביוטיקה היא תרופה מאוד בעייתית, ואם לוקחים אותה כהרף עין, היא עלולה לגרום ליותר נזק מאשר תועלת. מדוע? אלו הן שתי הסיבות המרכזיות:

1. אנטיביוטיקה היא פצצה אטומית: אומנם מטרתה היא להרוג את הרעים, אך גם הטובים והחפים מפשע נהרגים. במעי שלנו זה מתבטא בעובדה שהיא קוטלת את כל אוכלוסיית החיידקים - גם את הפתוגניים וגם את הפרוביוטיים.

2. שימוש רב מדי באנטיביוטיקה גורם לחיידקים לפתח עמידות: בינינו לבין החיידקים האלימים קיימת מלחמה מתמדת, ובינתיים אנחנו מפסידים. כל פעם אנחנו שומעים על חיידק שהתגלה כעמיד לאנטיביוטיקה, מה שמצריך פיתוח אנטיביוטיקה חדשה כנגדו. הבעיה היא שעד שמפתחים את אותה אנטיביוטיקה חדשה, החיידק יכול לקטול את חייהם של המוני אנשים, מה גם, שהחיידק העמיד מתפשט מהר יותר בהשוואה לאחרים (כי האחרים מתים), וכך הוא הופך לנפוץ יותר ויותר. חשוב לדעת גם שהסיכוי להתפתחות של חיידקים עמידים גדל ככל שהשימוש באנטיביוטיקה גובר. כלומר, יותר אנטיביוטיקה = יותר חיידקים עמידים.

אם כי בכל זאת אסור לנו להתעלם מהעובדה שישנם מקרים בהם אנטיביוטיקה נחוצה ומצילה חיים. לפיכך, נשאלת השאלה - היכן עובר הגבול? מתי להשתמש בה? מתי עדיף לוותר? והאם יש דרך לצמצם נזקים?

מן הסתם שאני לא הולך להביא לכם רשימה של כל מחלה וסימפטום שמכריחים התערבות אנטיביוטית, אבל חשוב לציין שצריך להשתמש בה רק כאשר הרופא מדגיש את חשיבותה. אם אתם למשל חולים בחורף והולכים לרופא - אל תדרבנו אותו להביא אנטיביוטיקה (מה שאנשים רבים עושים), אלא התייעצו איתו ותשקלו היטב האם המחלה באמת דורשת אותה. העובדה שהרופא לא מביא לכם כלום ורק אומר ''זה יעבור'' אינה מעידה על חוסר מקצועיות מצידו, אלא משיקולים מובנים.

אבל אם אתם בכל זאת מוכרחים לעבור טיפול אנטיביוטי, בשביל לצמצם נזקים מוטב שלא תסתפקו בכדורים הפרוביוטיים שמתלווים אליו, כיוון שרוב הכדורים מכילים מגוון מצומצם של חיידקים והם כמובן לא כמו הדבר הטבעי. בנוסף אליהם, הוסיפו גם מזונות פרוביוטיים אמיתיים (על כך ברשומה הבאה).

ואם כבר נגענו בפרוביוטיקה, זכרו שרוב המחלות שמצריכות אנטיביוטיקה נגרמות כתוצאה מחוסר איזון חיידקי בפלורת המעיים שלנו. למעשה, לכולנו יש גם חיידקי סלמונלה, הליקובקטור פילורי, אי. קולי וסטרפטוקוקוסים בנוסף לכל החיידקים הפרוביוטיים במעי. למה? כי כאשר הם נמצאים בכמות קטנה, הם אינם מזיקים ואף לחלקם יש גם תפקיד חשוב. למשל, האי. קולי חיוניים לעיכול תקין.

אבל רגע, say what?! ממתי חיידקים פתוגניים גם חיוניים? הרי עד עכשיו למדנו שצריך לצמצם בהם!

אז ככה - מילת המפתח היא איזון, או יותר נכון, פלורת מעיים מאוזנת. דעו שתמיד יש חיידקים פתוגניים במעיים, אבל כאשר יש  גם מספיק חיידקים פרוביוטיים, החיידקים הפתוגניים אינם מזיקים, כי הפרוביוטיים שומרים עליהם ב''פרופיל נמוך'', כלומר לא נותנים להם להתרבות יותר מדי. זוכרים שהדגשתי את העובדה ששטח המעיים מוגבל וכל החיידקים נאבקים עליו? אז כאשר הפלורה מאוזנת, אין חיידק כלשהו ששולט על הכל, אלא כולם חיים בהרמוניה ובאיזון. הבעיה נוצרת כאשר אוכלוסיית החיידקים הפתוגניים גדולה מאוכלוסיית החיידקים הפרוביוטיים (כתוצאה מתזונה או היגיינה לקויה), כלומר, כשאובד האיזון. במצב כזה החיידקים הפתגוניים יוצאים משליטה ומחוללים שמות בגופנו (אם כי למעשה, המצב מורכב יותר. יש גם סוגים שונים של חיידקים פתוגניים, אבל מפאת קוצר היריעה, פישטתי את הנושא).

איזון היא מילת המפתח (מקור תמונה).

לעתים קרובות, המצב הזה מסתמן כמצב אירוני - אם למשל נותנים אנטיביוטיקה כנגד חיידק כלשהו, יכול להיות שהוא יפתח או פיתח עמידות כלשהי לאותה אנטיביוטיקה, ואז, האנטיביוטיקה רק עוזרת לו להשתלט שכן היא הורגת גם את כל החיידקים הפרוביוטיים ש''מפריעים'' לו, וכך החיידק יכול להשתלט על יותר שטח. במילים אחרות, במקום לטפל ולעזור, האנטיביוטיקה מספקת מצע נוח לחיידק להתפשט.

כעת, לאחר שהבנו את הבעייתיות עם אנטיביוטיקה, נעבור לסוגיה הבאה: היגיינת היתר.

כידוע, בני האדם נוקטים בהיגיינה על מנת להרוג את החיידקים וכך לנסות ולמנוע מחלות, אבל כמו האנטיביוטיקה, גם ההיגיינה, או יותר נכון - היגיינת יתר, היא חרב פיפיות.

אך אל תתבלבלו - ''היגיינת יתר'' זה לא לשטוף ידיים לפני האוכל ואחרי השירותים (זו דווקא פעולה חיונית). ''היגיינת יתר'' זה כאשר בני אדם לוקחים את הסטריליות רחוק מדי - למשל, להימנע מללטף חיות, להילחץ כאשר הילד משתכשך קצת בבוץ, לחלחל כאשר מבקשים מכם לשבת על האדמה, להתקלח כמה פעמים ביום וכן, גם לשטוף ידיים בתדירות רבה מדי.

על פניו, אנשים סטריליים כאלה נתפסים כאנשים בריאים, שאכפת להם מהבריאות. אז מה הבעיה אתם שואלים?

מתברר שעליית שכיחותן של אלרגיות, רגישויות ואף סוכרת נעורים וכנראה מחלות ובעיות נוספות, נובעת מהיגיינת היתר.

חוקרים שבדקו את העניין לעומק, איששו את הטענה הזו וניסחו את ''תיאורית ההיגיינה''. לטענתם, היעדר חשיפה לחיידקים ומזהמים אחרים בגיל הרך מעכב את התפתחותה הטבעית של מערכת החיסון וכך מגדיל את הסיכון לאלרגיות.

ילדי הכפר (מקור תמונה).

למה? כיוון שצריך לזכור שבני האדם לא נולדים עם מערכת חיסון מושלמת שיודעת לרסן כל סכנה. למעשה, בשביל שמערכת החיסון תדע להתמודד עם גורם מסוכן כלשהו, היא צריכה תחילה ללמוד אותו, לפתח נגדו נוגדנים מתאימים, ורק אז להתפנות על מנת לטפל בו. זו הסיבה למשל, שאזורים מפותחים סובלים יותר מאלרגיות (תגובה חיסונית ''מקולקלת'') בהשוואה לאזורים מתפתחים (הסביבה העירונית לעומת הסביבה הכפרית למשל).

בסביבה עירונית, ילדים לא נוהגים להיחשף למזהמים שונים כיוון שהם חיים בדירה (סביבה סטרילית יחסית), ומתבקשים לשטוף ידיים כל חצי שעה. לעומת זאת, בסביבה כפרית (מהסוג העתיק), ילדים נחשפים ליותר מזהמים - שותים מים עכורים מהבאר, משחקים לצד עצי זית (שהיום גורמים אלרגיות לרבים), אוכלים מבלי לשטוף ידיים, ושותים חלב לא מפוסטר.

ילדים מודרניים (מקור תמונה).

אומנם הילדים בסביבה הכפרית מסתכנים יותר פעמים ביום להידבקות במחלה זיהומית, אך מערכת החיסון שלהם הרבה יותר חזקה ויעילה בהשוואה למערכת החיסון של הילדים העירוניים, וזה בגלל שמערכת החיסון של הכפריים כבר פיתחה נוגדנים לזיהומים רבים, ובעזרתם תוכל להתמודד ביעילות ובעוצמה כנגד מחלות רבות.

מאמרים נוספים בעברית על סוגיית היגיינת היתר תוכלו לקרוא כאן, כאן, כאן וכאן.

בסופו של דבר, אם אתם רוצים להיות בריאים באמת, תדאגו להיחשף גם ללכלוך.