מסתבר, שחיידקים נמצאים
לא רק ''על'' תאי הגוף שלנו, אלא ממש ממש בתוכם. למעשה, מדובר בחיידק אחד מיוחד
במינו – הלוא הוא המיטוכונדריון.
מהו המיטוכונדריון (ברבים: מיטוכונדריה)?
אם אתם זוכרים משהו מימי
הבית ספר, סביר להניח שאתם זוכרים שלימדו אתכם שהמיטוכונדריה היא עוד אברון בתא
ככל השאר, ושהוא מייצג את ''בית החרושת'' של התא. למעשה זה נכון – המיטוכודריון
הוא המקום בו המזון שעמלנו לעכל הופך לאנרגיה, ובגלל זה באיברים שדורשים אנרגיה רבה
יחסית יש יותר מיטוכונדריה (למשל, השרירים והלב).
 |
| המיטוכונדריון. (מקור תמונה) |
העניין הוא שלימודי
המיטוכונדריה מסתיימים כאן, וזה יוצר בעיה שכן באף מסגרת לא ילמדו אתכם
שהמיטוכונדריון הוא חיידק קדום, וכמו שצריך להתחשב בחיידקי המעי שלנו, כך צריך להתחשב בו – אחרת הוא יסבול ויחלה, וכך גם אנחנו.
על זה בדיוק נדבר ברשומה הזו.
אבל רגע – מניין לנו שהוא בכלל חיידק?
המדענים הגיעו למסקנה
שהמיטוכונדריון הוא חיידק קדום כיוון שהבחינו שבשונה משאר האברונים בתא, יש לו
ממברנה משלו, דנ''א משלו, ויכולת התרבות משלו.
אם כי חשוב שתבינו
שהמיטוכונדריון הוא חיידק קדום:
כלומר, היום הוא כבר לא נחשב לצורת חיים עצמאית, שכן
הוא לא יכול להתחלק וליצור מושבה מחוץ לתא.
ואיך הוא נהיה חלק
מאברוני התא?
מדענים שחקרו את השאלה
הזו ניסחו את ''תיאוריית האנדוסימביוזה'', שמבוססת על ראיות רבות לפיהן
התרחש בעבר תהליך ''בליעה'', ובו תא איקריוטי בלע את ''חיידק המיטוכונדריה'', אך
לא הצליח לעכל אותו. וכך, מכורח הנסיבות, התא האיקריוטי וחיידק המיטוכונדריה החלו
לפתח יחסים אנדוסימביוטיים – המיטוכונדריון קיבל מזון, והתא קיבל אספקה טובה יותר
של ATP (האנרגיה שמייצר המיטוכונדריון).
לאט לאט, המיטוכונדריון
הסתגל כל כך לחיים האנדוסימביוטיים בתא, שמפאת הזמן הוא החל לאבד את מאפייניו
ה''חיידקיים''. למשל, אם בעבר הדנ''א שלו היה אחראי על כל פעולותיו העצמאיות, היום
הדנ''א הזה אחראי על ייצור חלבונים המעורבים בתהליך הנשימה בלבד, והדנ''א שבגרעין
הוא זה שאחראי על כל שאר הפעולות העצמאיות החיוניות להישרדותה התא.
*אותו תהליך, אגב, קרה גם
לכלורופלסט (גם הוא חיידק קדום)*
הכל נשמע מעניין אבל איך המידע הזה חיוני לחיינו?
לרוב, הקשר המלומד בין
המיטוכנדריה לבריאות מסתכם במחלות התורשתיות העוברות דרך הדנ''א
המיטוכונדריאלי (שעובר רק דרך האם). אבל להבנת האבולוציה ופעולותיה של
המיטוכונדריה יש חשיבות הרבה יותר גדולה לחיינו:
מסתבר שמחלות כרוניות
רבות, עייפות כרונית ביומיום והזדקנות מואצת, נגרמות כתוצאה מהתנוונות כושר
התפקוד של המיטוכונדריה ביצירת האנרגיה.
ההתנוונות הזו גורמת
לחוסר אספקה סדירה של אנרגיה לתאים – מה שגורם לתפקוד לקוי של איברים (שזה הבסיס לעייפות הכרונית ולהתנוונות איברים
כמו המוח והלב, שבהם דרישת האנרגיה מהמיטוכונדריה גובה יותר).
בנוסף לזה, ההתנוונות הזו
גורמת למיטוכונדריה להיות פגומה,
ומיטוכונדריה פגומה מייצרת רדיקלים
חופשיים רבים במהלך הפקת
האנרגיה. הרדיקלים החופשיים הללו פוגעים בתורם במטען הגנטי (של המיטוכונדריה ושל
הגרעין), בחלבונים, בשומנים, ולבסוף גם בתא כולו. פגיעה כזו בתא גורמת לו
''לגסוס'' לאט לאט (הזדקנות), ופגיעה בחומר התורשתי גורמת למחלות כרוניות
רבות, שבראשן עומדת מחלת הסרטן.
וממה נגרמת התנוונות כושר
התפקוד של המיטוכונדריה?
במשפט אחד - ההתנוונות
הזו נוצרת עקב תזונה לקויה וחוסר פעילות גופנית.
חשוב שתבינו ותזכרו –
אנחנו אוכלים לא רק בשביל לייצר אנרגיה (בעזרת פחמימות,
חלבונים ושומנים) אלא גם בשביל לקבל ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון שונים.
אם שמעתם פעם על
''רדיקלים חופשיים'', סביר להניח שהבנתם שהם מגיעים ממזון מעובד, זיהום אוויר,
קרינה, בשר שרוף, עישון, הדברה, חומרי ניקוי וכו'. אומנם זה נכון, אבל אנשים לא
יודעים שהמקור הגדול ביותר לרדיקלים החופשיים בגוף הוא מתהליך הנשימה התאית.
למה? כיוון שתוצרי הלוואי של הנשימה התאית הם רדיקלים חופשיים, כתוצאה מהחמצן הרב
שמעורב בתהליך.
אבל המצב לא כל כך נורא
כמו שהוא נשמע: לגוף יש את היכולת לנטרל את אותם רדיקלים חופשיים. למעשה, לתהליך
הנשימה התאית עצמו יש שומר ראש אישי, שמבקר את יצור הרדיקלים החופשיים, ואם צריך,
הוא יכול לנטרל אותם עוד לפני שהם גורמים לנזק חמצוני בגוף. לשומר הראש הזה קוראים
– ''קו אנזים 10Q'', שהוא בעצם נוגד חמצון
רב עוצמה.
אממה, נמצא שבאוכלוסיית
המערב, רמות האנזים הזה צונחות פלאים כבר אחרי גיל עשרים!!!
הצניחה הזו היא אחת
הסיבות להתנוונות המיטוכונדריה (והגוף כולו), והיא נובעת מתזונה קלוקלת, שכן הגוף אינו יכול לייצר את האנזים הזה
לבד סליחה, הוא כן יכול לייצר
אותו מחומצת האימנו ''טירוזין'', אך התהליך הזה אינו
יעיל בגלל שדרושים 17 שלבים
ו-8 ויטמינים ומינרלים שונים, על מנת לייצר אותו כך.
בכל מקרה, קו אנזים 10Q ניתן להשיג בעיקר דרך בשר – והוא נמצא בייחוד באיברים בהם יש יותר
מיטוכונדריה (לב, כבד, מוח ושרירים). אם כי שימו
לב! בשר שהואכל בזבל יכיל רמות הרבה יותר נמוכות של האנזים.
חוץ מבשר, הוא
נמצא בדגים קטנים (סרדינים למשל), באגוזים, בזרעים, ובחלק מהירקות והפירות
(ברוקולי, אבוקדו, תרד, תפוז...).
ולתשומת נוטלי הסטטינים: קו אנזים 10Q וכולסטרול מיוצרים מאותו חומר, מה שאומר שסטטינים הפוגעים ביצירת
הכולסטרול פוגעים גם ביצירת האנזים.
בנוסף, מלבד הקו אנזים 10Q, המיטוכונדריה דורשת
הימצאות של ויטמינים ומינרלים נוספים על מנת לייצר אנרגיה בצורה יעילה ולא מסוכנת:
בעיקר כל ויטמיני ה-B (שנמצאים בעיקר במזון מהחי אך גם בירקות ואגוזים), ברזל (בשר וקטניות) וגופרית (ברוקולי). ובכללי, כדאי שבגופכם ימצאו
כמה שיותר נוגדי חמצון (כמו ויטמין C וויטמין E) על מנת לא לגרום לנזק
חמצוני רב מדי, ושלגוף תיהיה שליטה על כמות הרדיקלים החופשיים.
ולקינוח נושא התזונה, הנה
נקודה מעניינת נוספת – המיטוכונדריה מייצרת אנרגיה בצורה יעילה יותר דרך שומנים, שכן האנרגיה שנוצרת מגרם
שומן גדולה יותר מהאנרגיה שנוצרת מגרם של פחמימה או חלבון. ולכן אם אתם מעוניינים
בהרגשה יותר אנרגטית לאורך היום, מוטב שתצרכו יותר שומנים (מניסיון...).
אה, וחוץ מהתזונה ישנו
עוד פרמטר חשוב לבריאות הכללית של המיטוכונדריה ברחבי הגוף, והוא פיעלות גופנית:
הפעילות הגופנית מעלה את
הכמות הכללית של המיטוכונדריה, ועל הדרך היא מחדשת את המיטוכונדריות התקינות,
ו''מעלימה'' את הפגומות. מחקרים נוספים הראו שעכברים עם מחלות מיטוכונדריאליות,
הגורמות להזדקנות מואצת, מחלימים כמעט בכל המדדים בזכות פעילות גופנית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה